אפס ביחסי אנוש ביקורת על ההצגה בתיאטרון בית ליסין

לפני שבע שנים, הקומדיה הנושכת אפס ביחסי אנוש של טליה לביא על יחידת חיילות משועממות בבסיס מדברי נידח הפכה ללהיט מפלצתי בישראל. הצפייה בגרסה המוזיקלית הבימתית החדשה של הסרט עטור הפרסים (הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בטרייבקה), גורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו רק מחכים שהבנות יפתחו את הפה ושרו על החוויות היומיומיות המתסכלות שלהם - מגישים קפה לזכר קצינים וביצוע מטלות חסרות טעם בעיקר, תוך ספירת הימים עד לשחרורם.

שחקני ההצגה

דאפי (משי קליינשטיין), שחולמת לברוח מהמדבר ולעבור לבסיס צבאי בתל אביב, ליד הקניון, כותבת מכתבים לכל מי שעולה על דעתה, כולל לרמטכ"ל. חברתה הטובה זוהר (מגי אזרזר המופלאה), משחקת משחקי מחשב ומקווה לאבד סופית את בתוליה, לא מעזה לפתוח את פיה בנוכחות חתיכת המחנה הזחוחה (אסף הרץ), שאפילו לא שמה לב שהיא שם.

שתי הבנות שמגלות תפקיד משובח באפס ביחסי אנוש, מקשות על הקצינה ראמה (מעיין תורג'מן) שלוקחת את עמדתה בצבא ברצינות רבה מדי. ואז יש את אירנה ילידת רוסיה, ילדה מחוספסת וקשוחה עם גישה חסרת שטויות. תפקיד זה הוגש כגנבת סצנות, ודיאנה גולבי אכן גונבת אותו עם הרבה ספאקים וקול גס גדול.

עיבוד המחזה, השירים וכוריאגרפיה

המחזאי אורן יעקובי העצים את הדמויות האהובות ואת הפאנצ'ים החדים מהסרט, והוסיף עוד כמה, והגביר את אווירת ההטרדות המיניות שמובילה לניסיון האונס - סצנה שמשנה לזמן מה את תחושת ההצגה ומוסיפה מתח וכבידות דרמטיות.

המלחין והכותב עילאי בוטנר הלחין את השירים, כולם מוגשים יפה על ידי צוות השחקנים המוכשר ביותר וכוריאוגרפיה של עוז מורג שהופכת את המחוות הצבאיות למהלכי ריקוד.

העלילה הבימתית

עלילת המחזמר נפתח במרץ 2003, בו הבנות שרות על המערכת השוביניסטית והסקסיסטית שהן משרתות. הקצב והסנטימנט מושכים אותנו ישר פנימה. שיא נוסף הוא שיר בו כל הבנות מפנטזות על חתיכת המחנה. השיר הוא הומאז' אירוני לסוג המנגינות שבוצעו על ידי הלהקות הצבאיות הפופולריות של שנים עברו.

המופע הברור הוא וריאציה על "Cell Block Tango" משיקגו, בה הבנות הולכות למטווח ירי ומתבוננות במי הן רוצות להרוג. הפנטזיה המורכבת של אירנה לירות בילדים בכיתה ב 'שקראו לה זונה רוסית, היא בעיטה בגרונה תוך שהיא מצחיקה מאוד.

הכיוון של עידו רוזנברג זורם בקלות בין קומדיה שנונה לדרמה כואבת. סצנה אחת או שתיים בלתי נשכחות מהסרט אינן זוכות ליחס מלא על הבמה, אך כמה סצינות חדשות תופסות את מקומן - כמו פנטזיית הקניונים בצבע מלא.

בסופו של דבר, זהו מחזמר על אחוות אחיות שעוזר לבנות לשרוד את המצוקה, והסצנה הסופית מאוד מרגשת בצורה שקטה ואינטימית. זהו סיום הולם למחזמר האנרגטי הגבוה והמקסים הזה שאמור להפוך ללהיט גדול על הבמה הישראלית.

אפס ביחסי אנוש כרטיסים

הצגות מומלצות שמתקיימות היום בתיאטרון